להעיר את המלכה מתרדמתה
פעמים רבות אני ממשיכה לחשוב על מטופל גם זמן רב לאחר שסיימתי את הגשת תוצאות האבחון למטופל ולמשפחתו. כל כניסה לביתו של אדם מבוגר היא מסע בעיני, רגע לפני הכניסה לבית אני לוקחת נשימה עמוקה וכמו עליזה בארץ פלאות מרשה לעצמי לצלול עמוק במנהרת הזמן. המפגש הוא כמו הצגה בתאטרון איכותי- משחק אמין של השחקן הראשי ומשפחתו, תפאורה מעוצבת למשעי, בימוי מופלא של החיים עצמם.
אל מלכה הגעתי במקרה, את בתה הרופאה אני מכירה היטב ובאחד הכנסים ניגשה אלי ושאלה האם אוכל לבוא לראות את אמה. כשהגעתי אל ביתה נפעמתי למראה החצר הרחבה, מלאה בצמחיה שצמחה פרא וניכר כי בעבר היתה גן מטופח. גם הבית מעשה אדריכלות עילית, עיצוב מיוחד, כזה שרואים בסרטים, בית גדול, מוקף חלונות אל החצר, תקרות גבוהות וקור עז שהכה בפני בכניסה וליווה את כל הביקור. בכל פינה בבית נמצא אוסף פריטי אומנות אחר- פסלים, תמונות, מערוכים, חפצי מטבח אחרים וציורים חתומים בשמה. הכל מעוצב כאילו מבקר היום בבית מבקר אומנות או צלם. בני המשפחה קיבלו את פני בהיסוס, חושפים לאט את מכאובם- האם שהיתה אומנית ואשה למופת, אם משקיעה ואשת העולם הגדול לקתה בקהיון (דמנציה) מסוג אלצהיימר ובשנתיים האחרונות הולכת ונעלמת. קריאתם לעזרה כעת באה על רקע סירובה של האם לאכול או להתקלח ושינה של יותר מעשרים שעות ביממה.
כמו בסיפורי אגדות עליתי במעלה המדרגות המפותלות אל חדרה של מלכה, מצאתי אותה יושבת על ספה מפוארת, אוחזת בידה ספל תה מפורצלן וסביבה שתי בנותיה. לאחר שבחנה אותי בחשדנות ונוכחה כי כוונותי טובות, בילינו את השעות הבאות בהצגה מרתקת כשהיא השחקנית הראשית. כשהתעייפה ביקשה לשכב לישון נפרדתי ממנה עם הבטחה שאשתדל לעשות עבורה את המיטב.
בשיחה עם המשפחה שהתקיימה בסלון הבית ניתחנו יחד את התנהגותה של האם והתגובות השונות של בני המשפחה. הבנות הבינו שאמם, שתמיד דאגה לאסטתיקה ואמנות, זקוקה גם כעת להגשה של האוכל בצורה מיוחדת- צבעונית, שילוב של מרקמים ומעוררת סקרנות. יצירתיות היתה גם שם המשחק בעידודה לרחצה- ניחוחות, חימום האמבט אולי אף נרות ואווירה מיוחדת. בצער עזבתי את הבית, חשתי כי היו שם עוד פינות רבות לחקור וללמוד.
את תוצאות האבחון מסרתי למשפחה כעבור ימים אחדים, היו שם המלצות לגבי הפסקת תרופות מיותרות, התחלת טיפול נחוץ לשיפור איכות החיים, הדרכה לטיפול התנהגותי והמלצה לתמיכה לבן זוגה ולבנות.
המשכתי לחשוב על מלכה בכל פעם שהגעתי לאזור ממגוריה, בני המשפחה לא יצרו איתי קשר לאחר קבלת האבחון. דאגה לשלומה חלחלה את ליבי, מה עלה בגורלה? האם אכן היטבתי עימה?
כעבור מספר שבועות קיבלתי הודעת דוא"ל מבן זוגה, שאלה תמימה לגבי אחת התרופות. כשהתעניינתי בשלומה דיווח באופן קצר על שיפור במצבה וגם במצבו. חלפו עוד כמה שבועות ובאופן מקרי פגשתי את הבת הרופאה בכנס. היא נגשה אלי בדמעות, בזהירות שאלתי לשלומה של אמה. לא תאמיני, אמרה לי בהתרגשות, אמא התעוררה! מאז שהיית היא כבר לא ישנה כל היום, היא חזרה לאכול ואני מכינה עבורה מנות מיוחדות שהיו יכולות להתחרות גם במאסטר שף. השיא היה ביציאתה מן החדר, יום אחד היא פשוט צעדה במורד המדרגות המפותלות והצטרפה אלינו בסלון הבית.
