פארק התעתועים

בכניסה ללונה פארק הסגור של מילאנו, ביום חורף אפרורי, נזכרתי בשיחתנו הראשונה. "אני מרגישה כמו ברכבת הרים ולא יודעת מתי יסתיים הסיוט הזה", אמרה לי.

אביה אושפז לסירוגין בשלושת החודשים האחרונים, זה החל מסתם כאב גב והסתבך עם בלבול ואצירת שתן, משהו שחשבו שהוא דלקת ריאות אבל כנראה שלא והזיות מוזרות שמעולם לא היו לו. המשפחה חוותה מצוקה רבה, בבית העובדת הזרה שהביאו לו בקושי שרדה את ההטרדות שלו ובכל מספר ימים הודיעה למשפחה שצריך לאשפז אותו. גם בחדר המיון של בית החולים לחולי נפש כבר היו, פעמיים, אבל גם שם לא ניתן מענה למצבו.

נשימה עמוקה. עוד רגע אחד, שנייה לפני שאני עולה במדרגות לקומה הרביעית, בכל פעם שאני נכנסת למשפחה יש לי בחילה קלה, כמו זו שמופיעה לפני שנכנסים למתקנים בלונה פארק. אף פעם איני יודעת מה בדיוק מצפה לי.

בדירת הפנטהאוז שקנו הוא ואשתו לפני 30 שנה, יושב בכורסא שלו, מביט במבט מזוגג אל הטלוויזיה. כשנכנסתי חייך אלי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים רבות, בירך אותי וביקש מיד מהמטפלת שתכין כוס תה עם נענע. שלוש שעות בילינו יחד. כן, היו שם הזיות וכמה סיפורים שכאילו נלקחו ממבוך האימה בלונה פארק, פתאום קפצו עלינו דמויות עם סכינים, מחבל שהצליח לעצור, הן הופיעו לרגע ואז נעלמו, המשכנו במסלול שלנו, שנינו מתקדמים בתוך קרונית המסע, יודעים שעוד רגע נצא החוצה.

בסלון המרווח ישבנו חמישה, המטפלת, הבת, הבן המטופל ואני. בכל פעם הסתכל על אחד מאתנו. בוהה, מביט, בוחן, כמו בחדר המראות. כשהבן מגיב בהומור הוא מתחיל לצחוק, כאילו ראה את דמותו מחייכת אליו עם חיוך גדול חשוף שיניים. שהבת מוחה דמעה הוא נעצב, קמטי פניו מתעבים, עננה מכסה את עיניו, ידו נשלחת את גבו, מחפשת את הכאב שעליו יתלונן בעוד רגע. הוא מביט אל המטפלת, מצביע עליה- זאת אשתו של הבן שלי, תכיני לאורחת כוס תה עם נענע מבקש שוב. והיא ברוגע ניגשת אליו, מלטפת, אומרת לו שכבר תכין, נעמדת מאחוריו ושולחת מבט אל ילדיו. הוא ממשיך בסיפוריו, ואני משקפת מה שאני שומעת, רגשות שעולים מהסיפור, מחשבות וערכים שחשוב לו לספר לאורחת זרה מוכרת, הוא רגוע עכשיו, ראה את עצמו במראה, כזו שלא מעוותת.

ביציאה מן הלונה פארק הבחנתי במגדל הגבוה שמאחורי רכבת ההרים. מגדל שנמצא שם שנים, יודע למה לצפות, מכיר את המתקנים, את הדמויות, תמיד נמצא שם, צופה במבט קצת מרוחק אבל מאוד קרוב. מכל מקום בפארק רואים אותו – זו נקודת המפגש לילדים אבודים, מקום בטוח.

052-6228120