רק אל תגידי לי שאני בדכאון

לפני זמן לא רב הייתי אצל מטופלת שהיתה מאוד נסערת. רופא המשפחה שלה רשם לה תרופה לדכאון לאחר שסיפרה לו שהיא סובלת מחוסר תאבון, ירידה באנרגיה והפרעה בשינה. המטופלת סיפרה לי שטיפלה שנים רבות בבעלה שסבל מתקופות ארוכות של דכאון והיא מכירה היטב כיצד נראה דכאון. באופן גלוי וברור סירבה לקבל את האבחנה שניתנה לה.

אז מה באמת מאפיין דכאון של הגיל המבוגר?

דכאון מופיע בקשישים באותה שכיחות כמו בצעירים. תוצאות הדכאון גם הן דומות לאלו שבצעירים- בכשליש מהמטופלים הדכאון יחלוף, בשליש הוא יחזרו וכשליש מהם לא יגיבו לטיפול התרופתי.

ובכל זאת ההתבטאות של דכאון בגיל השלישי שונה מזו של הצעירים, הדכאון בגיל זה יכול לבוא לידי ביטוי ביותר הפרעות בשינה (שינת יתר או חוסר שינה), ירידה בעניין ובמוטיבציה ( מתבטא בהסתגרות בבית, הפסקת עיסוקים ותחביבים), רגשות אשמה ( למה אני חי, לא עשיתי טוב בחיי, בגללי הילדים מוטרדים), ירידה באנרגיה, ירידה בריכוז, ירידה בתאבון, אי שקט פנימי או אפטיות ( התכנסות, חוסר יזימה), ומחשבות אובדניות ( בד"כ פחות מאשר בצעירים אבל במידה והן מופיעות יש סיכוי גבוה יותר לניסיון אובדני).

דכאון בגיל המבוגר יכול להיות קשור למחלות אחרות ושכיח בחולים עם מחלת שיטיון (דמנציה), בחולי סוכרת, בחולים לאחר ארוע מוחי.

הדרך הטובה ביותר לאבחן דכאון היא לשוחח עם המטופל ולשאול אותו באופן ישיר - "האם אתה חושב שאתה בדכאון?". בד"כ המטופל יתן תשובה כנה. קיימים שאלונים שונים שניתן להעזר בהם ונהוג להשתמש לפחות באחד מהם בזמן אבחון גריאטרי כוללני. גם המידע מבני המשפחה חשוב ובוודאי ההיסטוריה של המטופל. יש לשלול גם בעיות רפואיות היכולות להתבטא כדכאון.

הטיפול בדכאון יעיל גם בגיל המבוגר, במיוחד כאשר יש שילוב של תמיכה בשיחות ( פסיכוטרפיה ממוקדת לגיל המבוגר) וטיפול תרופתי.

לגבי הטיפול התרופתי קיימות תרופות רבות בשוק לטיפול בדכאון ולא כולן מתאימות בגיל המבוגר ( יש במיוחד לשים לב לתרופות המושפעות מהתפקוד הכליתי).

אם יש בעיות נוספות כגון הפרעה בתאבון, בשינה, כאב, ניתן לבחור תרופות נגד דכאון אשר מטפלות באופן משולב גם בהפרעות אלו.

המטופלת הזו שפגשתי השבוע באמת לא בהכרח בדכאון, כאשה בריאה בת 90, היא חוותה לאחרונה ירידה במצבה התפקודי והרפואי אשר השפיע כמובן גם על מצב רוחה אך בכל זאת היא הביעה תקווה, אופטימיות, רצון להשתקם, רצון עז לחיות ולהנות ממשפחתה.

הטיפול שהוצע על ידי הרופא המטפל התאים לה, במידה והיתה מעוניינת בכך. בסופו של דבר ההחלטה היא בידיה ובמקרה זה עם ניסיון של 90 שנים אין מה להתווכח.

במהלך פגישתנו, שהיתה מאוד מרגשת, הדגשתי את חוזקותיה, כפי שסיפרה לי עליהן במהלך סיפור קורות חייה. גם כלותיה שנכחו בפגישה הרגישו צורך לומר לה את כל תכונותיה וחוזקותיה כפי שהן רואות אותה ( אשה לוחמנית, אשה שיודעת לצאת מכל מצב, מנהיגה, עמוד התווך של המשפחה, אשה ששומרת על עצמאותה ומהווה דוגמא לילדיה ונכדיה, אשה אהובה שמשפחתה עוטפת אותה בהוקרת תודה ועוד). זה היה מרגש עד דמעות ( כן,כולנו בכינו בהתרגשות).

המלצתי לה על המשך טיפול בשיחות, וגם לכלותיה שמטפלות בה במסירות וחשות את הקשיים של ליווי וטיפול באדם מבוגר. מדי פעם היא מתקשרת אלי לספר לי על התקדמותה, כל שיחה כזו ממלאת את שתינו באופטימיות ורצון והמשיך הלאה.

תמונות האילוסטרציה באדיבות הצלמת לימור פרידמן LIMOR FRIEDMANN