איך לאזן את רמות הסוכר באופן המיטבי
כל כך הרבה פעמים שמעתי את עצמי מסבירה למטופלים איך צריך לשמור על תזונה נכונה בסוכרת. אני יושבת רצינית, סמכותית ומקצועית ומסבירה באריכות למטופל מה עליו לעשות.
המטופל, יושב נזוף, יודע מה עליו לעשות אך ברור לו שאין סיכוי שיעשה זאת, בראשו עוברים כל כך הרבה הסבר של למה לא.....
שינוי גישה לשינוי הרגלי חיים:
מאז ששילבתי את גישת הראיון המוטיבציוני בעבודתי אני מופתעת בכל פעם מחדש לראות איך זה עובד, איך "המוזיקה" שנשמעת בחדר כל כך שונה, איך המטופל הוא זה שמביא את הרעיונות והפתרונות ואני כל מה שנותר לי הוא רק לכוון את השיחה למקומות הנכונים.
באחד המפגשים שלי במרפאה הגריאטרית זה נשמע כך:
הבן: את יודעת שזה לא בדיוק כמו שאבא שלי מציג את זה. יש לו הרבה מתוקים בבית והוא זולל ארטיקים ועוגות. בגלל זה הסוכר שלו כל כך גבוה. הרופאה: אתה מודאג מהבחירות של אבא שלך. הבן: כן אני כל הזמן אומר לו שהוא חייב להפסיק לאכול ככה. הרופאה פונה לאב: מה דעתך על זה? האב (בחיוך) : אני אוהב מתוק, מאוד. הרופאה: לאכול מתוק זה נותן טעם לחיים. האב: כן בגילי מה כבר נשאר לי להנות ממנו? הרופאה: מה אתה יודע על הקשר בין המתוקים לרמות הסוכר? (המטופל הביא רשימה מפורטת של מדידות). האב: אני יודע בדיוק מה גורם לסוכר שלי לעלות זה מיצים ועוגיות. הרופאה: אז מצד אחד אתה מאוד אוהב מתוקים עם זאת אתה יודע בדיוק מה גורם לסוכר שלך לעלות. האב: כן אני יודע שאם ארצה לשמור על הסוכר אצטרך לא לשתות מיצים ועוגיות. הרופאה: אתה מכיר את עצמך הכי טוב. אתה מתמיד בתרופות ויודע בדיוק מה צריך לקרות כדי שהסוכר יהיה קצת יותר מאוזן. אתה מבין את המחיר של שתית מיצים ואכילת עוגיות וזאת בחירה שלך מתי להקפיד יותר או פחות. כיצד היית רוצה שנמשיך מכאן? האב: אני חושב שכדאי שאנסה לשמור טוב יותר על האכילה שלי וגם הייתי רוצה לחזור להתאמן בחדר הכושר זה שיפר ממש את הסוכר וגם את מצב הרוח שלי......
האב ובנו יצאו מהחדר בתחושה של מסוגלות,מישהו הקשיב להם ונתן להם לבחור את הדרך.
